בס"ד
נתקעתי.
לא מוצא פתרון לבעיה.
לא מצליח להתקדם.
מרגיש שהעניין הלא פתור הזה מונע ממני לעוף קדימה,
מרגיש שזה שנתקעתי במקום מונע ממני הרבה שפע.
מכיר את התחושה?
אז מה עושים עם זה?
שב, קח מים קרים,
התיישב ליד המקלדת,
ובמקום לחפש את התשובה בעולמות של אחרים (גוגל..)
תתחיל לשפוך על הדף .
כן ממש תתחיל לשפוך כל מה שאתה מרגיש.
בהתחלה זה יראה אולי לא הגיוני,
אולי מטורף.
האם זה שאכתוב מסמך זה מה שיעזור לי למצוא את הפתרון?
התשובה היא - ממש כן.
כאשר תתחיל לכתוב, בצורה משתפכת, ללא מעצורים, ללא תיקונים, ללא מחסומים,
תרגיש לאט, לאט איך שכאב הראש הולך ומתפוגג לו.
איך שתחושת החוסר אונים מפנה מקום למשהו אחר.
איך שמעיין הנביעה הפנימית חוזר לנבוע.
איך שמבוע החיים חוזר ומעלה אור ותקווה.
כן.
ממש כך.
כל האנרגיה,
את כל התשובות האמתיות, ה' שם אצלינו.
אלא מה?
לפעמים מרוב שלמדנו ידע וכלים
מתורות של אנשים אחרים,
לאט לאט התנתקנו מעצמינו.
הרבה עולמות שמענו,
חוץ משלנו.
היכן אנחנו בתוך התמונה?
איפה חכמת החיים שלנו?
אולי איבדנו אותה כי ראינו אנשים אחרים?
אולי החכמה הזו נחסמה כי חשנו 'קטנים' מידי.
אולי עצרנו את עצמנו.
אולי סגרנו את מעיין הנביעה שלנו, את החיבור לנשמה שלנו.
כן, ככה פשוט נחסמנו.
כמו סיסמה שנוסתה שוב ושוב ונחסמה.
נחסם הקשר עם האישיות שלנו.
נחסם הקשר עם הלב שלנו.
נחסם הקשר עם הנשמה שלנו.
ואז,
נכנסנו לפלונטר אמתי.
אנחנו בבעיה אמתית.
איך מצליחים לשחזר את הקוד??
איך מצליחים להסיר את החסימה?
הבעיה היא שאת הפתרון אנחנו מחזיקים אל כך צמוד אלינו ,
כל כך חזק,
עד שאנחנו מונעים מעצמנו את הגישה אליו...
אז מה הפתרון???
א. להרפות
ב. להרפות
ג. להרפות
ד. כל התשובות נכונות.
סיפר לי חבר , מטפל הוליסטי, איך הוא שואל את המטופל שלו האם הוא מוכן לשחרר,
והמטופל עונה שלא.
וכדי לשחרר את האחיזה הוא פשוט מעביר אותו תהליך פנימי שיעזור לו להשתחרר.
בקיצור,
הדרך לפתרון הבעיה, היא ללמוד לשחרר.
גם כתיבה בשטף מאוד עוזרת.
אז יאללה לעבודה...
שיהיה בהצלחה !!